פעמיים חומי

חומי היה אחד מ-17 כלבים שהוחרמו מפעילה באחת העמותות במרכז הארץ בגלל שהחזיקה אותם בתוך דירתה הפרטית. כל הכלבים הגיעו להסגר, ולאחר זמן מסוים נמסרו חלקם לאימוץ באמצעות אותה פעילה, וחלק אחר הועברו לכלבייה אחרת ואומצו בשלב מאוחר יותר.
אחד מהאחרונים היה חומי, כלב חששן מטבעו. אחרי יותר מחודש מאחורי סוגר ובריח משום שלא היה מחוסן, תקופה שבה הוא טופל באהבה על ידי צוות המקום, יצא חומי למשפחת אומנה שארגנה פעילת העמותה הנזכרת.
לרוע המזל, ממש באותו ערב שחומי הגיע לבית האומנה הוא ברח כשהרצועה שלו נגררת אחריו. ביש מזל נוסף היה שמשפחת האומנה מתגוררת על גבול בני ברק, וחומי בחר לברוח ישירות לתוך העיר בני ברק, מקום צפוף וסבוך שכלבים לא זוכים בו ליחס טוב כל כך.

לאור העובדה שאני ומתנדבי העמותה בכלביית ההסגר היו אלה שטיפלו בחומי במשך שהותו כאן, החלטתי שאני חייבת לצאת לחפש אותו. הנחתי שלמרות חששנותו הרבה, ממני הוא לא יברח. קיוויתי שכאשר ישמע אותי קוראת לו, הוא ייצא ממחבואו.
במשך ארבעה ימים חיפשתי אותו ברחבי בני ברק כשאני לבושה בצנעה כמובן. הגעתי לשם בכל שעות היממה ברגל, במכונית ואפילו על אופניים. בשעות הבוקר המוקדמות גייסתי אפילו את כל צוות עובדי התברואה בעיר בני ברק אחרי שגיליתי לשמחתי שאשר, מנהל מחלקת התברואה שם, אוהב מאוד כלבים. אשר הבטיח להעביר את ההודעה על חומי לכל עובדיו. קיוויתי שמכיוון שהם עובדים בשעות הבוקר המוקדמות כשאין הרבה תנועה בכביש, חומי ייצא ממחבואו והם יוכלו ליידע אותי לאן להגיע.

לצערי, איש מהם לא ראו אותו. אחרי ארבעה ימים אמרתי נואש. שיערתי שחומי יצא את גבולות בני ברק ולא ידעתי היכן לחפשו עוד.
במשך שלושה שבועות אחרי שחומי נעלם לא הפסקתי לחשוב על הכלב החששן והמקסים הזה, שמשוטט לו בודד בעיר.
הלכתי לישון כשאני חושבת עליו והתעוררתי עם אותה המחשבה.
כשלושה שבועות אחרי היעלמותו, בשעה עשר בערב, ירדתי לטייל עם כלבתי בשכונת רמת אילן שבה אני מתגוררת, מול אוניברסיטת בר אילן. היה די חשוך במגרש החנייה של האוניברסיטה, כשלפתע ראיתי כלב חום גדול מסתכל עליי. עלתה בי המחשבה שזה יכול להיות חומי, אבל בחושך הוא נראה כהה יותר. קראתי בשמו אבל הוא לא התקרב. החזרתי את כלבתי הביתה וירדתי עם פחית מזון לכלבים. חיפשתי את הכלב בכל מגרש החניה, אך הוא נעלם ואיננו.

למחרת, כשהתעוררתי בשעה מוקדמת של הבוקר, ראיתי שהיתה לי שיחה שלא נענתה בסביבות השעה אחת בלילה. צלצלתי חזרה למספר וענתה לי בחורה נחמדה בשם עינת. היא סיפרה לי שהיא ובעלה אנדרס טיילו בלילה בשכונת רמת אילן עם כלבם חומי – שאותו שהם אימצו מהעמותה של אותה פעילה שממנה הוחרמו הכלבים – כאשר פתאום נצמד אליהם כלב משוטט חום וגדול שהיה דומה מאוד לחומי.
חומי שלהם, שלדברי עינת הוא כלב חרדתי, ממש אימץ את הכלב המשוטט, ובזכותו הם הצליחו להעלות אותו אל דירתם.

כשהם בדקו את השבב של הכלב הם גילו שהוא שייך לעמותת חבר לי, ומס הטלפון שהופיע שם היה שלי ולכן התקשרו אליי בשעה כה מאוחרת בלילה.
ניגשתי אליהם ואכן, מדובר היה באותו כלב שנעלם שלושה שבועות לפני כן, ושבמקרה, השם שהענקנו לו בכלבייה היה גם הוא חומי.
השמחה הייתה גדולה. הזוג המתוק החליט להשאיר את חומי שלנו אצלם באומנה ואמרו שלאור האהבה הגדולה השוררת בינו לבין כלבם, הם שוקלים לאמץ גם אותו. העמותה שלנו מימנה את כל הטיפולים לחומי בתקופת האומנה.
לפני כשבועיים, באמצע נובמבר 2014, הודיעו לי עינת ואנדרס שהשם החדש של החמוד הוא פולי והם החליטו לאמצו סופית.

סוף טוב, הכול טוב.
מי ייתן וכל הכלבים הנטושים יזכו למזל של חומי.

לשתף זה חלק מהכיף

נגישות