"לכלב הזה אין סיכוי להשתקם ולמצוא בית חם", אמרה הכלבנית לפועה ודינה מתנדבות עמותת חבר לי בתחנת ההסגר של גוש דן. "זה כלב בר, הפוחד מרעשים, מחפצים ומאנשים, והוא יתקע בעמותה הרבה הרבה זמן. לא שווה לכן להשאירו בעמותה. אין לו תקווה."
פועה ודינה ראו בכלב משהו שעין אחרת לא היתה מסוגלת לראות והחליטו להשאירו בעמותה ולנסות לשקמו עד שיימצא לו בית הולם.למרות דעתה הנחרצת עליו, את שמו גרישא נתנה לו הכלבנית, שניסתה לרפות את ידינו. במהלך שהותו בהסגר, לא נפתח גרישא כמעט בכלל ונותר פחדן, מבוהל ועצוב. הזמן היחיד בו הוא נראה מאושר, היה בחברת כלבים אחרים. כשהוא היה בחצר המשחקים שבהסגר עם כלבים אחרים הוא פרח ולא הפסיק לשחק, עד שמישהו הסתכל עליו או ניסה להתקרב אליו.
אחרי כחודש בהסגר וכחודש בפנסיון, ללא שינוי מהותי בהתנהגותו, הגיעה המושיעה של גרישא, שלומית מילוא, המלאך של הכלבים. לשלומית, המתגוררת בכפר סבא, יש כלבה אחת, שהיא אוהבת בכל ליבה, ועוד כלבה של הוריה, שנמצאת אצלה לעיתים קרובות.
למרות ששלומית מתגוררת בדירה לא גדולה, היא החליטה שהיא רוצה להיות משפחה אומנת לכלב עם בעיות חיברות. כשהיא ראתה את גרישא, הוא שלח אליה מבט מפוחד אחד וכבש את ליבה. באותו הרגע ידעה שלומית, שזה הכלב לו תעניק בית חם ואותו תשקם עד שיימצא לו הבית ההולם עם האנשים המתאימים. "כשהגעתי לפנסיון וראיתי את את גרישא כלב צעיר בן כשמונה חודשים, עדין, חששן ונחבא אל הכלים, ידעתי שבמחיצתי ובמחיצת כלבותיי, תהיה לו תקנה…..בו במקום החלטתי שאשמש לו בית אומן, אשקמו ובעזרת העמותה אמצא לו בית הולם.
חשוב לציין, שעמותת חבר לי נתנה לי גיבוי כספי כל זמן שהייתו בביתי. העמותה שילמה עבור מזונו וטיפוליו הרפואיים הלא רבים.
כשהגיע גרישא אל ביתי ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון. די מהר הוא השתלב עם כלבותיי, שפינו לו מקום בדירה ובלבם. בהתחלה ישב גרישא במקום מסויים בדירה ורק צפה במתרחש. הוא לא עשה נזקים כלל חוץ מהעובדה שמפחד הוא סרב לעשות את צרכיו בחוץ ועשה רק בבית. עניין זה היה מטרד אבל הבנתי אותו לחלוטין. ידעתי שהוא עבר חויות קשות בעודו בשדה עם אימו ואחותו. המפגשים שלו עם אנשים וכלי רכב לא היו חיוביים וברחובות כפר סבא, היכן שאני מתגוררת, כולם היו אויבים. בתנאים כאלה קשה להשתחרר, להסיר הגנות ולעשות צרכים. המקום היחיד בו גרישא הרגיש בנוח היה בחברת כלבים אחרים במתחם הכלבים שבאזור מגורינו. הכלבים נסכו בו ביטחון ואהבו לשחק איתו. איכשהו משהו בו גרם לכל הכלבים לרצות לשחק איתו. היו מצבים שהם פשוט לא ראו כלב אחר חוץ ממנו. הצפייה בו במתחם הכלבים, הסבה לי ולשאר הנוכחים אושר גדול. בעלי הכלבים האחרים אהבו אותו מאד אבל גרישא עדיין היה חשדן כלפיהם.
רק אחרי מספר חודשים בביתי, הגיע שינוי משמעותי. גרישא החל לעשות חלק מהצרכים שלו בחוץ! נכון, זה נשמע טריוויאלי אצל רוב הכלבים אבל כפי שכבר הסברתי, גרישא היה כלב מיוחד עם רקע קשה במיוחד.גרישא היה בביתי מספר חודשים עד שיום אחד הודיעה לי פועה, רכזת העמותה, שהפרסום שלה באתר יד 4 כלבים, נשא פרי. בחורה נחמדה בשם טל ממקום משגע בשם צוקי ים, שלחה אליה הודעה שהיא מעוניינת להכיר את גרישא ואולי לאמצו.
פועה הפניתה אותה אלי ואחרי מספר מפגשים, אימצה טל המקסימה והסבלנית, את גרישא. שלומית הבחורה המיוחדת שלנו, ביקרה את גרישא בביתו החדש מספר פעמים ובאחת הפעמים הצטרפו אליה פועה ודינה פעילות העמותה. המפגש היה מרגש במיוחד. נפלא היה לראות כמה מאושר גרישא עם טל וכמה היא אוהבת אותו. גרישא גר מול הים ויורד אל החוף כמעט מידי יום ביומו. הוא רץ חופשי ומאושר אל המים, משחק עם הכלבים האחרים וחוזר אל ביתו היפה עם בעליו האוהבת טל.
אסור לוותר על כלב כי אין כלב רע אלא רק כלב שבני האדם בטיפולם הלקוי או באי טיפולם, גרמו לו נזקים.
זו האחריות שלנו לשקמו ולמקמו במקום טוב והולם.
