חלק 1: ניהול סביבת המחיה של הגור
הקפדה על סביבה נקייה מחפצים שהגור עלול להפיל, לכרסם או להיפגע מהם.
יצירת מרחב תחום וחוייתי בעזרת גדר אילוף.
לשקול לשלב כלוב בתוך אזור התיחום כדי שהגור ירגיש מוגן יותר וכך רגוע יותר.
בניית שגרה והרגלים קבועים.
ליצור חוויות טובות בתיחום ולהתחיל תהליך הרגלה אליו בעזרת צעצועים לתעסוקה עצמית (משולבים בהם אוכל).
לחזק התנהגויות חיוביות שהגור מציע (כמו לשבת ולשכב = ללכוד רוגע).
להגביל גישה חופשית בשאר הבית בעזרת רצועה וסגירת דלתות.
קיפול שטיחים.

חלק 2: חשיפה לסביבה
מגיל 2-4 חודשים הגור יותר פתוח לקבל גירויים חדשים בצורה טובה יותר. גורים ללא חשיפה נכונה עלולים לפתח פחדים, חרדות עם ראקטיביות ואפילו תוקפנות (תקופת החתמת פחד).
יש לחשוף את הגור בצורה שהוא יוכל להכיל את החשיפה, שתהיה בצורה מדודה וחוייתית.
כדי להבין מה זה חשיפה טובה יש לשים לב לשפת גוף שלו. להבדיל בין גור רגוע, נינוח וחוקר ובין גור שנמנע, מפחד, לחוץ. רצוי להתרחק מהגירוי כדי "לרכך" את החשיפה.
כדאי לשלב חיזוקים חיוביים בעזרת חטיף טעים במיוחד במהלך הטיולים כדי לייצר קישור חיובי לכל מה שמלחיץ אותו. לייצר הסחת דעת בעזרת חטיף או משחק זה יתרום מאוד למניעת ראקטיביות עתידית.
להיות סבלניים בטיולים, לא תמיד הגור מעוניין להתקדם בקצב שלנו.
רצוי לטייל עם רצועה ארוכה בפארקים כדי לאפשר לגור לגשת או לסגת מסיטואציות בחופשיות (מרחב תמרון).

חלק 3: גמילה מעשיית צרכים בבית
יכולת פיזיולוגית להתאפקות: גיל הגור+שעה = זמן ההתאפקות הממוצע לגיל.
מומלץ בכל מקרה לא לעבור את ה 8 שעות במקרה שהכלב מעל גיל 8 ח' (כדאי להעזר בדוג ווקר אם אין ברירה).
חשוב לשמור על שיגרה קבועה, ארוחות בשעות קבועות ( לפחות עד גיל חצי שנה 3 ארוחות ביום).
להרים את הצלחת אחרי 15 דק'.
טיולים בשעות קבועות: אחרי האוכל, אחרי משחק, אחרי שינה (כולל על הבוקר, ללא המתנה).
שימו לב שמשחק השתוללות והתרגשות גורמים לשתייה מרובה ולעשיית צרכים מוגברת.
להקפיד על טיולים קבועים (במסלול שקט) וקצרים כדי לבנות לו ביטחון ולגרום לו להתרגל לעשות צרכים במקומות קבועים.
לנהל טבלת מעקב כדי לאפשר למידת ההרגלים שלו.
חשוב לא לתחום את הגור בכלוב קטן מעבר לזמן שהוא מסוגל להתאפק כדי שלא יתרגל לעשות צרכים באיזור התחום. במקרה כזה יש להשאיר את הגור בשטח תחום מרווח (בגדר ולא בכלוב סגור), כדי שהגור יעשה חלוקה בין איזור מחייה ובין איזור לצרכים.
לשים לב לסימנים מקדימים שמרמזים עשיית צרכים: רחרוח רצפה, הליכה לפינה מרוחקת, וכו'..
אם הגור עשה צרכים בבית אין לכעוס ולהעניש (זה עלול לגרום לו להתחיל לעשות צרכים בסתר).
יש לנקות את השתן עם חומץ או מים עם אבקת כביסה עם מרכיב "ביו" ( לא אקונומיקה שמעצימה את הריח) כדי שלא יחזור לעשות פיפי באותם מקומות.
לשים לב על העדפת מצע: על איזה סוג קרקע (אדמה, דשא, חול, בלטות,..) הגור מעדיף לעשות צרכים. עדיף להמנע משימוש בפדים.
חיזוק על עשיית צרכים בחוץ: אפשר לחזק אותו עם "פיפי יופי" קקי יופי" ולתת חטיף או ליטוף עדין לאחר שהוא מסיים לעשות צרכים.
במהלך טיול, לאחר עשיית הצרכים לא לחזור ישר הביתה, להמשיך קצת את הטיול כדי שהגור לא יעשה קישור בין עשיית צרכים וסיום הטיול (זמן כיף).
אם בטיול הגור לא עשה צרכים אז כאשר חוזרים הביתה, מיד להחזיר אותו לתיחום ולצאת שוב אחרי כ 15 דק'.

חלק 4: התמודדות עם נשיכות גורים
נשיכות זו התנהגות נורמלית וטבעית לגור.
סיבות: כי כך הם מתקשרים ומגלים את העולם, החלפת שיניים מגיל 4 ח' עד 8 ח', רעב, כאבים, תסכול, חוסר פריקת אנרגיה, שיעמום וכו'...
חשוב לספק להם את צרכיהם הפיזיים והמנטליים, לכן מעבר לטיולים ותרגילי תקשורת יש לנתב אותם לנשוך צעצועים תוך כדי משחק ולתת לגור חידות אוכל שונות, עצמות וצעצועי לעיסה לתעסוקה עצמית.
חשוב ללמד את הילדים להיות עדינים עם הגור: לא להפחיד אותו, לא להרים אותו ללא צורך, לא לרגש אותו יותר מדי. לא לבעוט או לדחוף את הגור כי זה רק מגביר את התופעה.
לחזק את הגור במצבים שהוא לא נושך, אפשר ללטף אותו בצורה מרגיעה.
לפני שהמצב יוצא משליטה, יש לעשות הפרדת כוחות ולהעזר ב-"ארגז הכלים" (קובץ נפרד).

חלק 5: פיתוח תקשורת ולימוד התנהגויות רצויות וקביעת גבולות.
להשתדל לא להשתמש במילים "לא ודי" וקול כועס. אפשר להחליף אותן ל"אה אה" או לציקצוק.
לחזק כמה שיותר התנהגויות רצויות ( כאשר הגור שוכב שקט במיטה שלו, יושב יפה, רגוע).
אם הוא מראה התנהגות לא רצויה צריך ללמד אותו התנהגות חלופית רצויה.
התנהגויות הראשונות שנלמד הוא רוגע בבית, לבוא אלי, לשבת במקום, ליצור קשר עין (=תקשורת), להתנתק מגירויים, איפוק מול גירויים, ולעזוב דברים (פקודת "עזוב").
מוקדם מידי לגינת כלבים. יש לתת עדיפות למפגשים בפארקים או בבתים עם כלב 1 או 2. חשוב לוודא שהתקשורת תקינה בינהם (שאף אחד לא תוקף אף אחד).

חלק 6: הכנה לביקור אצל וטרינר.
רצוי לבקר אצל הוטרינר מידי פעם ללא קשר לטיפול כלשהו. פשוט לבוא לבקר לקבל חטיף וללכת. אפשר גם להרים אותו לשולחן הטיפולים ושם לתת לו חטיף. אם זה מלחיץ עבורו, כדאי לתרגל עלייה על שולחן בבית.
חשוב מאוד להכין את הגור למגע בכל חלקי הגוף שלו באופן הדרגתי ונעים תוך כדי הסתכלות על שפת הגוף שלו. הכל נעשה ממקום של כבוד וקישורים חיוביים ובשימוש של אותות מידע: "מגע" נגיעה וחטיף. אם מזהים קושי אז עוברים לתהליך יותר הדרגתי.

הכי חשוב: למנוע חוויות מלחיצות ומפחידות ! זו תקופה קריטית שבה כל מה שקורה יקבע את האיזון הנפשי שלו ככלב בוגר.

לכל שאלה אני כאן לצידכם,

ליה גור - אילוף וטיפול התנהגותי בכלבים.
054-4429729